השלישייה – תחילת הדרך – חלק 1

יש רגע מיוחד מאוד בטיפול ההפרייה החוץ גופית (ה- I.V.F ) שאין שני לו, רגע שהופך את הטיפול הזה למיוחד וייחודי, רגע שמשכיח את כל הכאבים מהזריקות ואת העייפות של הגוף, רגע שמהווה את המהות האמיתית של הטיפול הזה.

 אני מתכוונת לשניות שלפני החזרת העוברים, השניות שבהם רואים את הילדים שלנו על המסך, כדורים קטנים ומושלמים שהם האיחוד שלנו של בעלי ושלי, אלה הם ההעתקים המדויקים שלנו, הם על המסך, הילדים שלנו, אנחנו עדים לרגעים הראשונים של היווצרות הילדים שלנו.

 אז נכון שהליך ההפריה החוץ גופית הוא טיפול לא הכי נעים ונכון שהמטרה מקדשת את האמצעים, אבל אם להיות כנים זה הליך שבו ההורמונים שמקבלים מחרפנים את הגוף ואת הראש, אנחנו נפוחות ועצבניות וכל דבר הכי קטן שהבעל עושה גורם לנו להתפרצות שלא הייתה מביישת פצצת אטום .

הישבן שלנו הופך למסננת עם גושים, בזכות בדיקות הדם האינסופיות הורידים שלנו נראים כמו של מכורים לסמים, ואנחנו גם זוכות לנהל רומן רומנטי עם המטמר של מכשיר האולטרסאונד.

 בשנת 2000 עברתי עוד טיפול הפרייה חוץ גופית (IVF)  בפעם המי יודע כמה ולהפתעת כולם הצליחו לשאוב לי  10 כן 10 ביציות.

 הרופא החליט להחזיר לי 5 עוברים וקרה הבלתי ייאמן, נכנסתי להריון ולא רק שהייתי בהריון, זכינו ל-3 לבבות פועמים ומתפתחים.

 כמו כולם עשינו את כל הבדיקות הנחוצות בהריון ובהתאם לכל הבדיקות הסקירות והמעקב שעשינו היו לנו 3 עוברים מדהימים ובריאים ואנחנו באופוריה

."בריאות העוברים" לא מנעה את הגדרת הריוני כהריון בסיכון גם בשל לידה מוקדמת קודמת וגם בכל זאת בשל העובדה שנשאתי בריחמי 3 עוברים מדהימים.

 הציעו לנו דילול עוברים בכל זאת קיים סיכון של לידה מוקדמת בהריון מרובה עוברים, בעלי ואני התלבטנו קשות בעניין ובסיכומו של יום החלטנו לא לדלל, אולי כי האמנו שאלוהים פיצה אותנו על האובדן הקודם (תאומים ) וגם אולי כי הרשנו לעצמנו לדמיין את עצמנו מגדלים 3 ילדים בבת אחת, ואולי לא אולי בטוח, כי לא יכולנו לשאת במשמעות ההחלטה של המתת אחד העוברים – הילדים שלנו.

 היום במבט לאחור אני לא מצטערת שלא דיללנו, אני יודעת שאישית לא הייתי עומדת נפשית ופיזית בפרוצדורת הדילול פרוצדורה בה ניתן לראות על המסך כיצד הורגים לי ילד אחד על מנת להציל אחר.

 נכון אולי לקרוא לפרוצדורה הזו "הריגה" היא קצת קיצונים אבל זו היתה התחושה הסוביקטיבית שלי.

 במהלך הריוני נחשבתי כהריון בסיכון גבוה, עשיתי מעקב הריון במרפאת היי ריסק ברמת מרפא ברמת גן שם בדקו אותי פעם בשבוע לראות שהכל תקין.

 די מהר באחד מביקורי המעקב הבחין הרופא גם עלייה בלחץ הדם וגם שינוי בצוואר הרחם, בשל רגישות ההריון והעבר שלי הוחלט לא לקחת סיכונים מיותרים ונשלחתי למיון בית החולים.

 הגענו לבית החולים מצויידים במעקב ההריון ומכתב ההפנייה, אחרי כשעתיים של בדיקות הגיעו הרופאים בבית החולים שכדאי לאשפז אותי.