תגית: ילדים
הלידה והאימה – ההתעוררות – חלק 4
אני לאט לאט פותחת את העיניים אני לא מרגישה כלום ולא מזהה אף אחד, אני שוכבת על המיטה ליד ארון מדפים ועל המדפים אני רואה המון סדינים ומגבות.
אני רואה רופאים נכנסים לחדר אני רואה מכשירים ועוד וילונות לידי אבל אני לא מזהה שום דבר.
אני מסתכלת סביבי ורואה שאני מחוברת לכמה אינפוזיות, אני מכוסה ולא מצליחה לזוז, ברקע אני מבחינה באחות מדברת עם מישהו, היא מבחינה בי וניגשת אלי.
"שלום חמודה את אחרי קיסרי הכל בסדר כואב לך את רוצה משהו נגד כאבים ?" היא שואלת אותי, מסדרת לי את השמיכה בודקת את שקיות האינפוזיה וניגשת לעמדה שלה.
אני מרגישה את הגוף חבוט כולו אני מנסה להשתעל ומרגישה כאילו חתכו לי את הבטן, ואז אני נזכרת שבאמת חתכו לי אותה.
לפני שאני מספיקה לחשוב אני רואה את דלת ההזזה נפתחת ובעלי החמוד נכנס, הוא ניגש אלי רוכן לעברי, מחבק אותי ומנשק אותי.
הדבר היחיד ששאלתי אותו "תגיד לי, תגיד לי, שהוא חי ?"
בעלי מחייך אלי ואומר לי הוא חי והוא בריא ושלם והוא מתוק והוא נולד בשעה 4:45 בבוקר הוא שוקל 2,900 ק"ג, הוא שולף את הפלאפון שלו ומראה לי תמונה של האוצר, מזל שכמה שבועות לפני הלידה החלפנו את הפלאפונים לדגמים עם מצלמה.
אני לא זוכרת כל כך את הרגעים שאחר כך, אני רק זוכרת את התחושה שהתמלאתי בה באותו הרגע.
זו היתה תחושת רוגע, תחושת שלמות, תחושת נצחון, זהו עכשיו הכל בסדר אפשר להירגע, האוצר שלי נולד הוא חי והוא בריא והוא שלי.
הייתי די מנומנת וההתאוששות שלי הייתה די ארוכה, גם כי הניתוח היה לא פשוט וגם כי איבדתי הרבה דם וקיבלתי מנות דם וגם כי הרי אצלי שום דבר לא פשוט אלא הכל מסובך.
קיבלתי כמה פעמים תרופות נגד כאבים והאחות בחדר ההתאוששות הייתה מדהימה, עוד לפני שקראתי לה היא כבר הגיעה, הביאה לי עוד שמיכה או עוד זריקה נגד כאבים.
הרגשתי רגועה, הרשתי לעצמי לישון אבל באמת לישון, ידעתי שעכשיו הכל בסדר, אני כבר אחרי.
אחרי כמה זמן, בעלי טוען שאחרי כמה שעות, האחות בחדר ההתאוששות אמרה לי שמגיע סניטאר לקחת אותי למחלקת היולדות.
הייתי מאוד מעורפלת וכאב לי נורא, כמה דקות אחר כך הגענו למחלקת היולדות.
"שלום ומזל טוב" אמרה לנו האחות, אתם תהיו אצלנו ביולדות א`
סליחות ויום כיפור שלי (C)
חטאים שגרמו לכאב הם כמו גלי הים שמכים בסלעים, אכן הגלים ניסוגים אבל הסימנים לעולם יהיו חרוטים על הסלעים.
בנימה אישית..רוצה להודות לכל אותם אנשים שפגעו בי בין אם בכוונה ובין אם לאו..
כן לא טעיתם אני אכן מודה לכם, בזכות הכאב שגרמתם לי להרגיש למדתי משהו על עצמי ועל החיים התחזקתי והתחסנתי ולכן תודה.
אתחיל ואומר שאני יהודיה ומאמינה באלוהים ומכבדת את התורה אבל…סליחה – מה זו בעצם סליחה ?
האם ניתן בכלל לסלוח ולשכוח רק כי מבקשים סליחה, האם בהימנעות מאוכל ושתייה מבטלים את הפגיעה ? האם צום משכיח כאב שנחרט בגוף ובנשמה רק כי כך כתוב בתורה.
אני מאמינה בכך שאנשים טועים ועושים מעשים לעיתים מתוך כוונה ברורה ולעיתים מתוך חוסר תשומת לב ולעיתים סתם כי הם טפשים ולא ערים לרגישות או לרגשות אחרים.
כל שנה מגיע תורו של יום הכיפורים ושוב כולנו ניזכרים בכל החטאים של עצמך ושל האחרים.
אני זוכרת וניזכרת, כאבים חדשים עולים מבוכות ישנות מתעוררות, כעסים ישנים חבויים צפים שוב ומעיבים על יומי.
משפטים ואמירות מיותרים שאמרתי, מעשים שרציתי לעשות ולא הספקתי.
חברים שתמכו והיו לצידי לעומת משפחה שהתחמקה ונעלמה.
ואז נשאלת השאלה הגדולה – האם השנה צמים ?.
חשבון הנפש האישי והפנימי ממלא את הטבלה, חטאים מצד אחד ומצוות מצד שני.
בסיומו של יום כשאני מתבוננת בטבלה אני לא שקטה, אני לא בטוחה, איך יכול להיות שהמאזן הוא לרעתי ?
איזה חטא יכולתי לחטוא בכדי שיוצדק העונש שלי באיבוד 5 ילדים תמימים שלא חטאו ?
איזה מעשה יכולתי לעשות שיצדיק את כל הכאב האכזרי שאנשים קרובים לי גרמו לי לכאוב ?
מה 6 מיליון יהודים עשו שיצדיק את רציחתם על ידי הנאצים ?
מה חטאו ילדים שאיבדו את שני הוריהם בתאונת דרכים ?
מה חטאו כל אותן נשים שנאנסו או הוכו ?
אולי אני נאיבית או אולי תמימה, ואני בוודאי לא מתיימרת להבין את הלכות העולם או את חשבון אלוהים שבשמיים.
אבל לכל הרוחות אני לא איוב, אמונתי לא תימדד או תישפט או תיתחזק ככל שהעונש יהיה כבד יותר.
אבלללללללל אני לא השתכנעתי.
חטאים שחטאתי כלפי אחרים, וחטאים שחטאו כלפיי, לא יעלמו רק כי אצום או כי תבוקש סליחה, יש מעשים שלא ניתן למחול עליהם וגם לא לשכוח.
נקודת המוצא שלי היא שאנחנו בני אדם וכולנו טועים, אי אפשר לחיות מיום כיפור אחד למשנהו.
אולי במקום לחכות ליום כיפור הבא ננסה רק קצת להיות יותר אנושיים, לא ?
לכל אותם אנשים שצמים מאחלת צום קל וגמר חתימה טובה,
ולכל אלה שלא צמים אנא מכם כבדו את אלה שכן.
ראש השנה, גירושים ומתכון לצלי קל לחג (C)
למי שלא יודע זהו חג ראש השנה הראשון שלי כגרושה וכן אני אשאר בחיים 🙂
יש משהו נורא מוזר לחגוג לראשונה חג כגרוש/ה, המתכונת שונה חלק מהגוף שלך חסר כי לא כל בני המשפחה איתך
ההכנות כבר לא אותן הכנות כי אין את אותה כמות סועדים ונורא קל ליפול לאווירת נכאים 😦
השנה הילדים שלי לא חוגגים איתי אלא עם הגרוש ובכל זאת החלטתי לא ליפול לתהום הכאב ולפנק את ילדי בשני חגי ראש השנה
העובדה שאנחנו גרושים וכמו שבני הקטן אומר "לא קל לחיות בין שני בתים" לא אמורה לפגוע באווירת ובמהות החג ובטח לא בילדי,
אז ביום שלישי יום לפני החג הרשמי, הילדים היו אצלי והחלטתי לחגוג איתם את ראש השנה…כן יום קודם לא קרה דבר,
עמדתי שעות טרחי ובישלתי עם חיוך ענק, וערכתי לנו שולחן חג כפי שעשיתי כל השנים וכפי שילדי היו רגילים 🙂
אכלנו תפוח בדבש, בירכנו עם יין תירוש ועשינו סבב ברכות זללנו את כל האוכל ואפילו קינחנו בפחזניות וגלידה…וכן הכל יום קודם
האווירה היתה טובה כולם היו מאושרים, מאחלת לכולם להתחיל כך את השנה החדשה.
להיות גרוש/ה זה לא סוף העולם להיפך זו התחלה חדשה וטובה, הדרך שבה נסתכל עליה תוביל אותנו בהמשך החיים ותגרום לנו לצמוח או לקמול הכל תלוי רק בנו ובנקודת המבט שלנו על החיים בכלל ועל עצמנו בפרט..אני החלטתי שאני צומחת ופורחת כי הכל עניין של החלטה והחיים בידי ואני שולטת בהם ולא הנסיבות 🙂
המסקנה שלי…נכון אני גרושה ונכון ילדי לא תמיד איתי אבל אני יכולה לתעל את המצב לטובת כולם ובמיוחד לטובת ילדי
לחגוג שני חגים עם שני ההורים באהבה ובנתינה גם אם זה בנפרד לא פוגע בהם להיפך הם מקבלים פעמיים אהבה ועל הדרך פעמיים מתנות 🙂
את ערב החג עצמו אחגוג כחובשת מתנדבת במד"א כי חשוב גם לתרום ולא רק לקבל !
וכמו שהבטחתי קבלו מתכון לצלי קל להכנה שנזלל מהר מאוד לשמחתי ולשמחת הילדים הוא ללא יין 🙂
החומרים :
1 ק"ג סינטה עטוף ברשת
3 בצלים לבנים גדולים חתוכים לרצועות
5 פטריות פורטבלו גדולות וטריות חתוכות לקוביות (כי כ הילדים שלי אוהבים)
2 כפות אבקת מרק פטריות (וכן מי שלא אוהב ניתן לוותר)
2 כפות סילאן (אגב יש גם סילאן מופחת סוכר)
כפי פלפל לבן
כפית פלפל שחור
כפית שום (אני משתמשת באבקה כי הילדים לא אוהבים את השום הכתוש)
1/2 כפית כמון
1/2 כפית קינמון
1/2 כפית מלח
3-4 כוסות מים רותחים
ההכנה :
1. מחממים בסיר רחב שמן ומניחים את נתח הבשר.
2. צורבים היטב את נתח הבשר מכל הצדדים
לא להתעצל זה שלב חשוב מאוד
3. מוציאים את הנתח הבשר לצלחת
4. מטגנים בסיר את הבצל עד להזהבה קלה
5. מוסיפים את הפטריות ומטגנים תוך כדי ערבוב 7 דקות
6. מוסיפים את התבלינים ומערבבים כדקה
7. מניחים במרכז את נתח הבשר
לא לשכוח לשפוך לסיר את הנוזלים שניגרו בצלחת
8. מוסיפים מים רותחים עד לכיסוי 3/4 מנתח הבשר
9. מבשלים על אש בינונית שעתיים כשכל חצי שעה הופכים את נתח הבשר
10. מוציאים את גוש הבשר, מסירים את הרשת וחותכים את הגוש לפרוסות בעובי של כ- 1.5 ס"מ
11. מחזירים את הפרוסות לסיר ומבשלים עוד שעה.
מגישים ליד פירה, אורז לבן, קוסוקוס ולא לשכוח את החלה לניגוב הרוטב
בתיאבון ושנה טובה ומתוקה 🙂
מהו יום השואה בשבילי ? !
כל שנה כשמתקרב ערב יום השואה אני חושבת על הסבא וסבתא ז"ל שלי שהיו ניצולי שואה, שרדו הגיעו לישראל והקימו משפחה.
כילדה או כנערה לא ממש הבנתי את המשמעות של היום הזה ומבחינתי זה היה עוד יום עצוב לסבא וסבתא ולעוד אלפים אחרים,
קשה להבין את המשמעות של 6 מיליונים שנרצחו !
קשה להבין או לקבל את פרצופה הנוראי של מפלצת השנאה !
כשהתבגרתי הכרחתי את העצמי לצפות בכל הסרטים ששודרו ביום השואה וחיסלתי חבילות של ממחטות נייר,
ביקרתי כמו כולם ביד ושם ובהיתי בתמונות בחוסר מוכנות לקבל את מה שאני רואה,
כאב לי על אובדנם של כל האנשים,
כעסתי על העולם שלא עצר מלכת אלא עד שמכעט כילו את כל היהודים,
נדהמתי להבין את הקלות שבו ניתן להרוג אנשים,
והכי הכי פחדתי מהכח שיש לרוע בליבם של האנשים,
אבל עדיין לא באמת הפנמתי את המשמעות האמיתית של השואה,
יום השואה התחיל לקבל אצלי משמעות אמיתית כשהתבגרתי באמת והפכתי לאמא,
האחריות שלך לדאוג לעוד יצור חי היא אחריות אבסולוטית שמטילה בך פחד איום,
כשאני חושבת היום על כל אותם מליוני הורים שעמדו מול השואה הזו וידם לא היתה משגת להציל את ילידהם….ליבי מדמם,
היום כשאני שומעת שילד או ילדה העליבו את אחד הילדים שלי כל הגוף שלי הופך מיקשה אחת ואני מוכנה לצאת לדו קרב,
איך אני הייתי עומדת בשואה, מה הייתי עושה כשחיי ילדי היו בסכנה 😦
האם הייתי מצליחה לשרוד, האם הייתי מצליחה להציל את ילדי ?
התסריטים שעוברים לי בראש לא היו מביישים את בימאי הוליווד הנחשבים ביותר,
אך תסריט האימה הגדול מכולם הוא אי היכולת להגן על הקרובים לנו ביותר על ילדינו,
יש לי בלב המון המון גאווה לכל אותם ניצולי שואה ששרדו למרות הכל,
יש לי בלב המון המון הערכה לכל אותם ניצולי שואה שהצליחו לחיות חיים חדשים אחרי השואה הזו,
ויש בלבי פחד גדול שהשואה עוד תחזור ושוב נעמוד מול התהום הזו, התהום של ההישרדות,
אז לכל אותם גיבורים שניצחו את השואה ושרדו והקימו משפחות תדעו…אנחנו העדות שלכם ואנחנו לעולם לא נשכח
אני מבקשת את סליחתם של כל אותם ניצולי שואה שנשכחו ונזנחו במדינתנו, אלמלא אתם אנחנו לא היינו כאן !
יהי זכרם של 6,000,000 היהודים שנרצחו ברוך
לא נשכח ולא נסלח לעולם ועד !
שיר שכתבתי כשהייתי נערה ותמונה שצילמתי.
ספירת מלאי (C)
בזמן האחרון יוצא לי לחשוב ולהרהר הרבה על החיים בכלל ועל החיים שלי בפרט
אולי זה בשל ההתקרבות שלי לעשור הרביעי של חיי או אולי בשל הצטברות העומס על הנפש ועל הגוף
ואולי כי זה הזמן שלי לעשות חשבון נפש עם עצמי 🙂
אני חושבת על המשפחה שיצרתי על שלושת הילדים המקסימים שלי שהצלחתי להביא לעולם בכאב דם ויזע ומסמנת בהתרגשות V
אני מסתכלת על בעלי בן הזוג שלי, החבר שלי, המאהב שלי והחצי שלי בעשרים שנים האחרונות מסמיקה ומסמנת V
אני מטיילת בבית בין הארבע קומות שלי מחייכת ומסמנת V
אני חושבת על כל מה שהצלחתי להשיג בחיים מבחינה מקצועית מהנהנת בראש ומסמנת V
אני מסתכלת על דפי הבנק שלי מבוהלת אבל מסמנת V
אז למה לכל הרוחות אני מרגישה ריקנות שכזו ?
אני שואלת את עצמי למה אני מרגישה שכל מה שהשגתי לא שווה כלום באמת ואלה רק סממנים ריקים ?
אני תוהה האם אי פעם יהיה כפתור שעושה RESTART והאם יהיה לי האומץ ללחוץ עליו ?
מה באמת קורה לי מה מפריע לי בחיים שאני מרגישה כל כך לא שלמה ?
החיים שאנחנו חיים מובילים אותנו להיות כחיות במירוץ עכברים מרגע היוולדנו להישגיות חומרית ותו לא !
מגיל ינקות מלמדים אותנו שלהפסיד ולהגיע למקום השני זה רע ולהיכשל זה מביך ולגור בדירת חדר בשכירות זה מבייש 😦
מלמדים אותנו שחייבים להשיג תעודות וזו צריכה להיות המטרה העיקרית שלנו מיד אחרי הצבא או מיד אחרי הטיול הגדול לאמיצים שביננו שלא נכנעו להוראות היצרן 😦
מלמדים אותנו שכנשים עלינו ליצור בית ולמלא אותנו בילדים ובמאכלים על חשבון המון דברים אחרים וכן גם במחיר של העלמת הזהות 😦
יוצרים בנו את ההבנה והאמונה שאנחנו חייבים לעבוד ולהרוויח כסף על מנת שתהא לנו האפשרות לקנות דברים 😦
אוקי……עשינו את כל אלה ……מה עכשיו ?
הייתי העכברה במירוץ וניצחתי בכל המרוצים והשגתי את הגבינה עם ובלי החורים, מה עכשיו ….מה הגביע שלי מה הפרס מה היעד הבא ?
כן אני יודעת שאני נשמעת מאוד כפוית טובה על כל מה שהשגתי ועל כל מה שיש לי בחיים וכן אני יודעת שאני נשמעת מאוד דכאונית ופסימית אבל אני ממש ממש לא !
אני אסירת תודה על כל מה שיש לי בחיים ואני אוהבת את המשפחה שלי ולא הייתי מחליפה אף אחד מהם בעד שום הון שבעולם ואני אישה עם המון המון שמחה וחדוות חיים ואני מוקירה ומודה על המזל שהיה לי בחיים אבל בכל זאת מותר לי לחשוב האם זה מה שאני רוצה בחיים שלי !
ולמרות הכל…..נמאס לי לחיות על פי כללים שלא אני חיברתי 😦
נמאס לי ללקק את פצעי ולהמשיך הלאה 😦
נמאס לי להרגיש חנוקה חסרת אוויר ולא באמת מאושרת 😦
לא רוצה את האחריות לא רוצה את הבגרות רוצה חופש ודרור רוצה רק לחיות !
הייתי רוצה למצוא את הילדה שהיתה בי פעם, את התמימות שבעיניים ולשאול אותה לאן נעלמת 🙂
אם זה היה תלוי בי……מה שבאמת הייתי רוצה לעשות עכשיו …….
זה לשבור את הכלים ולטרוף את כל הקלפים מחדש ולהמציא את הכללים לעצמי !
לצעוק לעולם STOP ולהתחיל לחיות בשביל עצמי !
הלוואי…הלוואי והיה לי את האומץ להתפטר מתפקידי במירוץ העכברים !
בילוי שבת בבית הבד "שמנא" בחגור
כהורים לשלושה ילדים אקטיביים וחמודים ימי שבת הם לא אופרציה פשוטה ולרוב גם לא זולה.
הוזמנתי לסיור בבית הבד "שמנא" שבמושב חגור ומיד קפצתי על המציאה עם הבעל ושלושת הילדים.
היום כשהילדים מצלצלים עם האצבע ומדברים עם חברים בסמס ואפילו קניות יודעים לעשות דרך האינטרנט, חשבנו שיהיה נחמד לחבר אותם לטבע שידעו ששמן לא מגיע מהסופר 🙂
הכנו שתייה וכריכים (אמא פולנייה בכל זאת) קבענו עם עוד זוג חברים וילדיהם ויצאנו לעבור מושב חגור.
ההגעה מאוד קלה ומהירה ועם הגיענו היתה לנו שפע של חנייה, הגענו לקבלה וציידו כל אחד מהילדים בקופסת פלסטיק עם מכסה על מנת שיוכלו בסיור לאסוף זיתים, נו הרי בשביל זה באנו לא ? !
בקבלה זכינו לטעום משמנים שונים, עלי לציין שהיה להם טעם דומיננטי מאוד ואפילו מעט חריף, וגם אכלנו זיתים שהיו מדהימים !!!!!!!!!!!!!!!!
נחנו קצת במזגן וחיכינו להתחלת הסיור.
יוצאים המון סיורים והמקום להפתענו חרף החום הכבד היה גדוש במבקרים ובמשפחות שהגיעו לסיור, חרף הכמות הרבה הכל היה מסודר ומאורגן למשעי.
יצאנו לסיור……אחרי הליכה מאוד קצרה הגענו למטע הזיתים ושם עברנו בכמה תחנות כשבכל תחנה קיבלנו הסבר מפורט וגם הדגמות לגבי קטיף הזיתים
הילדים נהנו מכל התחנות, התחנה הראשונה היתה התחנה שבה קיבלנו הסבר על עצי הזית החשיבות של שמן הזית והאיכויות שבו.
התחנה השנייה היתה התחנה בה המזלג נענע את העץ ונפלו על הילדים מראש העץ המון המון זיתים, אני לא בטוחה ממה ילדי נהנו יותר מעצם הנענוע או נפילת הזיתים, העיקר שהם אהבו את העניין 🙂
התחנה הבאה היתה איסוף הזיתים, הסבירו לילדים איך "לחלוב" את ענפי העץ והם ביצעו זאת באופן מושלם 🙂
הקוטפים המרוצים שלי 🙂 🙂
מי אמר שסיור זה רק כיף והנאה…עכשיו הגיעה תחנת העבודה, הילדים קבילו הסבר מה לעשות (לחבוט בזית עם האבן ולהכניס בחזרה לקופסה) וחרף השמש והחום הכבד ביצעו את הפעולה במרץ.
לאחר החזרה מהסיור המשיכה הקבוצה לתחנה האחרונה שבה קיבלו הילדים הסבר על ההליך האוטומטי לכבישת זיתים והוצאת שמן הזית מהזיתים.
לסיכום :
בילוי מהנה עם הילדים, קצת טבע קצת חום קצת אבק אבל הכי חשוב זה בילוי ביחד מחוץ לבית ללא טלוויזיה ומחשב 🙂
שעה וחצי בה הילדים יצאו לטבע והתנתקו מהטלויזיה והמחשב והזיזו קצת את הטוסיק, ועל הדרך קיבלו ערך מוסף של ידע וענייין בדבר כה פשוט כמו זיתים ושמן זית וגם יצאו עם ששל של שלוש קופסאות מלאות בזיתים 🙂
הסיור עורך כשעה וחצי, העלות 30 ש"ח למבוגר ו- 40 ש"ח לילד, חיייבם לתאם מראש מאחר והסיורים מתמלאים מהר !
טלפון להזמנות סיורים : 03-9033380 , כמובן שניתן במקום לרכוש שמן זית וזיתים שונים.
קישור לאתר "שמנא" : http://www.shamna.co.il/?categoryId=31594
תהנו 🙂
וקיבלנו גם צ'ופר – מתכון לזיתים אותם קטפנו
סבא יקר שלי אתה חסר
פעם היה לי סבא שהיה בשבילי כל העולם
הוא היה בשבילי אבא, אמא, חבר, איש סוד, שף וגם סבא.
לא היה בעולם אדם שאהבתי או שאוהב כמות שאהבתי אותו.
לצערי המחלה האיומה שאיש לא נמלט ממנה הסרטן, קטפה לי אותו לפני המון שנים בנוקאאוט אחד.
אני הפסדתי את היקר לי מכל וגן עדן הרוויחו.
את החור והריק שנוצרו בליבי ובגופי מאז מותו עדיין לא הצלחתי למלא.
סבי היקר נפטר ב- 10.10.1988 היום זהו יום הזכרון ה- 24 למותו, חרף העובדה שעברו כל כך הרבה שנים אני זוכרת את השנייה שבה סיפרו לי שהוא נפטר במהלך הניתוח, אני זוכרת איך עמדתי ליד התריסים במרפסת ובכיתי את הכאב.
אין יום בו הוא לא עובר במחשבותי ואין מעשה שאני עושה שדמותו לא מנחה אותי.
עצוב לי שסבי לא הכיר את אורן בעלי, אני בטוחה שהוא היה מאוד אוהב אותו מאחר ובעלי הוא איש שיודע לתקן הכל בדיוק כמו סבא שלי וכמו שסבי היה אומר "איש ידיים".
כואב לי שסבי לא זכה להיות בחתונתי ולראות אותי תחת החופה.
אבל הכי הכי כואב לי שילדי לא זכו להכירו, הוא היה יכול להיות סבא-רבא הכי מדהים בעולם.
סבא שלי רק רציתי שתדע ש…..
לעולם לא אשכח אותך
לעולם לא אפסיק לאהוב אותך
לעולם לא אשכח את כל מה שעשית בשבילי
לעולם לא אשכח את כל האהבה שהרעפת עלי
ויש לי רק בקשה אחת קטנה, מדי פעם תציץ אלי שם מלמעלה
ALL IN ONE – ארוחה שלמה בכלי אחד (C)
- ארוחה שלמה בתבנית אחת
מזמן כבר גיליתי שבמטבח יש 2 אסכולות לבישול,
אסכולה אחת היא זו שמתכננת, חותכת, מערבבת, מבשלת, אופה ואז 3 שעות מנקה ארוחה שנאכלה בדקה.
האסכולה השנייה היא זו שחותכת מערבבת ומבשלת בכלי אחת חד פעמי שנזרק בסוף הארוחה לפח.
אני שילוב של שתי האסכולות אבל המתכון הזה שייך כולו לאסכולה השנייה האסכולה העצלנית / הפרקטית / לאישה העובדת
המתכון :
הכמות מספיקה למשפחה של 5 נפשות ליומיים שלושה בכיף
10 כרעיים מופרדות לכרע ושוק (כך אוהבים אצלנו)
6 גזרים קלופים וחתוכים לעיגולים
8 תפוחי אדמה אדומים מקולפים חתוכים לחתיכות בינוניות
5 עגבניות שטופות וחתוכות לרבעים
החומרים לרוטב :
1/2 כוס שמן זית
1/2 כוס רוטב צ'ילי מתוק
1/2 כוס דבש
מלח / פלפל שחור
אם זו ארוחה למבוגרים אפשר להוסיף צרור רוזמרין או חופן רימונים או חופן פלפלים
ההכנה :
1. מכניסים את כל החומרים לקערה גדולה (הירקות וחלקי העוף).
2. מערבבים היטב את כל חומרי הרוטב בקערית קטנה עד שהיא הופכת להומוגנית.
3. שופכים את כל הרוטב לתוך הקערה ומערבבים היטב.
4. מחלקים את כל הירקות וחלקי העוף לשתי תבניות חד פעמיות מלבניות גדולות, להשתדל שהירקות יהיו בתחתית התבנית ומעליהם חלקי העוף.
- לפני האפייה
5. מכסים את התבניות ברדיד אלומיניום וסוגרים היטב את כל הקצוות.
6. אופים בחום של 250 מעלות ל- 50 דקות
7. מסירים בזהירות את רדיד האלומיניום, הופכים את חלקי העוף ואופים עוד 10 דקות.
כל שנותר זה לשים על הצלחת ולהנות.
- בתיאבון
אנאבל וזה הכל 